מאת ניר דגן, מנהל אקדמיק פריוריטי בע"מ
גרסה משופרת של הרצאה שניתנה בכנס בוני האתרים הראשון ב-29 באוגוסט 2001.
נפתח בדוגמא. שני אנשים קבעו להיפגש במשרד של אחד מהם. כשהגיע האיש לבנין בו נמצא המשרד של עמיתו, הסתבר כי לא יוכל להיכנס לבנין, כי יש בכניסה היחידה לבנין שלוש מדרגות.
אפשר לטעון שיש פה בעיה פרטית של האיש הזה, או לכל היותר של שני האנשים שרצו להיפגש. לעומת זאת אפשר לטעון שיש פה בעיה חברתית. כלומר, המצב בו אנשים השייכים לקבוצת אנשים אחת איננה יכולה להיפגש עם אנשים מקבוצת אנשים אחרת יוצרת פירוד חברתי בין הקבוצות ומזיקה לחברה בכללותה.
המידה בה בעית נגישות נחשבת לפרטית או חברתית שונה מחברה לחברה. למשל בבריטניה יש חוק המחייב כל בנין חדש להיות נגיש. המחוקק הבריטי סבור שיש צורך חברתי שכל אדם יוכל לבקר בכל בנין. גם בארץ יש חוק המבטיח שיויון לבעלי מוגבלויות, אך ההשפעה המעשית שלו נמוכה יותר מאשר בבריטניה.
בעיות נגישות הן על פי רוב בעיות של חוסר התאמה בין מערכות שונות. ופתרונן הוא יצירת התאמה ביניהן.
למשל, בדוגמא שלנו, יש חוסר התאמה בין מערכת התנועה של האיש (כיסא הגלגלים) ובין מערכת הטיפוס של הבנין (מדרגות).
על מנת להתאים את המערכות ניתן לשנות חלק מהן או את כולן. למשל, לפתח כיסא גלגלים משוכלל שמטפס במדרגות, או לחילופין לשפץ את הבנין בצורה כזאת שכיסא הגלגלים יוכל לנוע בו.
השאלה על אופי השינוי הרצוי איננה שאלה חברתית (כי ניתן להטיל את עלות התיקון על גורמים שונים ע"י מיסוי וסובסידיות), אלא שאלה טכנולוגית וכלכלית. בטכנולוגיה הקיימת זול יותר לבנות בנינים הנגישים לכסאות גלגלים, מאשר לייצר כיסאות גלגלים בעלי כושר טיפוס במדרגות.
כדי להבין את בעיות הנגישות לאתרים באינטרנט צריך קודם להבין איך בעלי מוגבלויות גולשים ברשת, ומשתמשים במחשב בכלל.
יש להבחין בין אנשים בעלי ראיה נמוכה ובין עיוורים. אנשים בעלי ראיה נמוכה משתמשים בכלים מגדילים. למשל, יש מערכות הפעלה (כגון חלונות, החל מחלונות 98) שיש להם "זכוכית מגדלת" שניתן להשתמש בה עם כל יישום. הפיתרון יכול להיות גם מוגבל ליישום מסוים. למשל דפדפן שיש בו אפשרות לקבוע את גודל הפונטים. ראיה נמוכה היא בעיה נפוצה מאוד, ובפרט קשישים רבים (שאינם נחשבים לבעלי מוגבלות באופן רשמי) סובלים ממנה.
עיוור, לעומת זאת, צריך פיתרון אחר לגמרי. ישנם שני פתרונות נפוצים. האחד הוא קורא מסך שקורא את הטקסט שעל הצג בקול. המשתמש יכול בעזרת המקלדת לתת הוראות לקורא המסך, כגון לעצור, להמשיך, לחזור, לדלג, וכדומה.
הפתרון הנפוץ הנוסף הוא כותב ברייל. במקום לקרוא את הטקסט שעל הצג בקול, כותב הברייל כותב את הטקסט שעל הצג בברייל לתוך מכשיר שהמשתמש מניח עליו את אצבעותיו, והטקסט בכתב ברייל חולף מתחתיהן.
ישנם גם מוגבלויות אחרות שמצריכות שימוש בקורא מסך. למשל דיסלקציה חמורה יכולה למנוע מאדם קריאת טקסט כתוב.
ישנם מוגבלי תנועה שיכולים לעשות שימוש מוגבל בידיהם. בעיה אחת היא אי יכולת שימוש בעכבר. משתמש כזה חייב לבצע את כל הפעולות ע"י המקלדת. בעיה אחרת היא אי יכולת ללחוץ על שניים או שלושה קלידים ביחד. למערכות הפעלה רבות יש פיתרון של "קלידים דביקים" בהן ניתן לבצע הקלדה בזה אחר זה במקום ביחד, במגבלה של סמיכות זמנים בין ההקלדות. זה מביא אותנו לבעיה נוספת. ישנם אנשים שלא יכולים לעשות פעולות במהירות. לאנשים כאלה תהיה בעיה למשל בלחיצה על קישורים ב"מבזקי חדשות" הנגללים מעצמם הנפוצים ביותר בפורטלים ישראלים.
פיתרון בעית הנגישות הוא ע"י מתן אלטרנטיבה שאיננה קולית לתוכן קולי. בעיה זו בולטת במיוחד במדיה כגון טלויזיה, אך קיימת גם באתרים בעלי תוכן קולי רב.
כפי שאמרנו בעיות הנגישות הן בעיות של חוסר התאמה בין מערכות. ישנן מערכות רבות המשפיעות על היכולת של המשתמש לגשת לאתר. הן כוללות בראש ובראשונה את הדפים שהאתר מספק, ובנוסף את הדרך בה מערכת המחשב של המשתמש (חומרה, מערכת הפעלה ודפדפן) המעבדת את הדפים האלה. כבוני אתרים, תפקידינו להפיק דפים שיפעלו היטב, כל עוד המשתמש מצידו משתמש במערכת מחשב המתאימה לצרכיו.
ישנם שני עקרונות מרכזיים. הראשון הוא הפרדת התוכן והמבנה מאופן התצוגה. והעיקרון השני הוא מתן טקסט חלופי לתוכן שאינו טקסטואלי. נציג את העקרונות בדוגמאות פשוטות.
יישום עיקרון ההפרדה הוא פשוט ביותר: בדף ה-HTML מסמנים רק את המבנה והתוכן, ואילו את כל האלמנטים של התצוגה כותבים בגיליון סגנון נפרד.
למשל ב-HTML:
<h1>הכותרת הראשית</h1>
ובגליון הסגנון:
body {font-size: 1em;}
h1 {font-size: 2em;
font-family: verdana, arial, sans-serif;
text-align: center;}
זאת במקום לכתוב ב-HTML:
<center> <p> <font size="6" face="verdana, arial, sans-serif">הכותרת הראשית</font> </p> </center>
מדוע זה קשור לנגישות? זאת מפני שאופן הצגת הכותרת הראשית שונה ביותר מדפדפן לדפדפן. למשל קורא מסך יקרא כותרות באינטונציה שונה מטקסט סתם, ולמשל, יוסיף צליל לפני הכותרת (כגון "טא-דאם!" או תקיעה בחצוצרה).
קורא מסך הנתקל במסמך הראשון ידע כי מדובר בכותרת, כי היא מסומנת ככזאת ע"י h1. הוא יתעלם מגליון הסגנון הרלוונטי רק לתצוגה חזותית, ויפעיל את סגנון ברירת המחדל שלו (אינטונציה, חצוצרה וכו'). לעומת זאת בדוגמא השניה הטקסט מסומן כפסקה p ורק דפדפן מתוחכם במיוחד (כמו כיסא גלגלים שעולה במדרגות) יצליח לנחש למה התכוון המשורר שהשתמש ב center וב font על מנת לסמן כותרת.
הדוגמא הנפוצה היא תמונה מסוג GIF. התרגום הנכון של התמונה לטקסט איננו פשוט ולרוב איננו ניתן לביצוע ע"י מחשב. פתרון מצד כותב הדף הוא להוסיף טקסט חלופי ע"י המאפין alt:
<img src="clickme.gif" alt="תלחץ עלי">
ישנן שתי שיטות מקובלות לכתיבת עברית. עברית תקנית (לוגית), שהיא הדרך המומלצת גם מבחינת הנגישות, ועברית ויזואלית, שהיא שיטה לא תקנית, שנועדה לדפדפנים מיושנים שאינם תומכי עברית. עברית ויזואלית מיועדת, כפי ששמה מעיד, לדפדפנים המציגים את הטקסט והתמונות בצורה חזותית. עברית ויזואלית יוצרת בעיות נגישות רבות. [קראו עוד דגשים לנגישות באתרים עבריים]
ASP ו-PHP הן שפות צד שרת. מה שחשוב מבחינת הנגישות הוא דפי ה-HTML שהן כותבות, ושהשרת שולח. במילים אחרות אין חשיבות לאיך השרת כותב את דפי ה-HTML בין אם אלו דפים "סטטיים", "דינמיים" או שנכתבו במכחול על בד.
האמת שיותר קל לכתוב עם גיליון סגנון. למשל, כשכותבים אתר גדול יותר נח לסמן את סגנון הכותרות פעם אחת בגיליון הסגנון שכל דפי ה-HTML משתמשים בו, מאשר לחזור על הסגנון בכל דף ודף.
בנוסף ע"י עיקרון ההפרדה, הכותב מתרכז בתוכן ובארגונו, ולא באופן התצוגה וזה משפר את רמת הכתיבה. בכתיבת גיליון סגנון יחיד לאתר, נשמרת עיקביות בסגנון, וכן קל יותר לבצע שינויים סגנוניים באתר כולו.
יש לסמן כותרת ובתוכה את התמונה:
<h1><img src="heading.gif" alt="הכותרת הראשית"></h1>
דפדפנים המציגים טקסט בלבד יציגו את הקוד לעיל, בדיוק כמו:
<h1>הכותרת הראשית</h1>